.jpg)
במהלך שנותי הבוגרות, אף פעם לא היתה לי באמת שיגרה.
מזוודות אצלי מתמלאות ומתרוקנות בקצב גבוה ככוסות בבר, ספות ורצפות התחלפו אצלי בתדירות גבוהה, נופים, ריחות ובעיקר התודעה שלי עוברת שינויים כל הזמן. הדבר היחיד שלא השתנה, אלא רק הלך וגדל לשמחתי זה מעגל החברים שלי, וגם המשפחה שלי ותחום העיסוק שלי תמיד נותרים חלק ממי שאני. אך שיגרה – תמיד היתה זרה לי.
יש שיאמרו שזה נשמע להם מעייף, יש שיאמרו שלא היו מתחלפים עם קצב חיי, יש את אלו שירצו מאד אך לא יעזו, ומה שבטוח – אני שמחה בשביל השמחים בחלקם 
.
אני אישית מאמינה שהחיים בנויים מתקופות ומפרקים. יתכן ויום יבוא ותהיה לי תקופת שיגרה מבורכת, פרק בחיים בו השיגרה תהיה מנת חלקי ואשמח בה.
אך כנראה שלא בקרוב.
שינויים כחלק מהחיים
שביל החיים
אבל הם לקחו. וואו, ולאן הם לקחו.
שום דבר ממה שקרה לי לא חזיתי מראש.
תמיד האמנתי שאהיה צעירה לנצח. תמיד אחלום בהקיץ כשמתחיל שיר ברדיו, תמיד ארצה לטוס בעולם למקומות רחוקים ולגמוע שפות שונות וצבעים אחרים, תמיד אתרגש מחיוך של מישהו זר ומחיבוק של חבר רחוק.
החיים חיספסו אותי ולצידם החוויות והשנים נתנו אותותיהם. אני עדיין מרגישה צעירה, אבל אין ספק שהבגרות הפכה לחלק בלתי נפרד ממני.
אמונה עצמית היא המפתח
וככל שהתבגרתי ובמרוץ השנים החיים זימנו לי כל מיני דלתות של הזדמנויות.
לתוך חלק מהן פסעתי ללא היסוס, חלק מהדלתות הסתובבו וכמו שנכנסתי כך יצאתי מהן, חלק מהדלתות היו נעולות והיה לי לא פשוט לפתוח אותן ולהכנס וחלק מהדלתות היו פתוחות לרווחה והזמינו אותי לתוכן בקלי קלות.
היום אני יודעת להודות על כל דלת שניצבה מולי. ולא משנה מה חיכה לי מהעבר השני של המפתן.
כי בסוף,
שינויים הם חלק מהחיים. התמימות של פעם חלפה לה עם הרוח והשאירה אותי עירומה עם המציאות החדשה.
ודווקא במערומי אני מגלה את החלקים הטובים והחזקים שבי. ואני מתמלאת באנרגיות האלה, שהופכות אותי לחסינה מהכל, לחזקה מתמיד.
ההתמודדויות שאנחנו עוברים כל יום מסירות עוד ועוד שכבות של תמימות שהרוח עוד לא קילפה מנפשינו.
ואחרי כל קילוף, נותרת צלקת שמעידה על ניסיון. על חוכמת חיים. על שק של זכרונות.
צלקת שמעצבת מחדש את דמותנו.
ואני מעריכה כל אחת מהצלקות שלי.
אוהבת אותן, מלטפת אותן עם הכרת תודה גדולה.
כשאני מסתכלת על מכלול החיים שלי, אני יודעת שבלעדיהן לא הייתי באמת מבינה עד כמה אני מאושרת בחיים שלי.
כל מה שאתם עוברים בחיים קחו כאתגר.
גשר.
לכל אחד יש את הגשרים שלו לחצות בחיים.
רק צריך להימנע מלהביט למטה – רק להיישיר מבט קדימה, אל האופק ולזכור ששם בצד השני, מחכה לכם הרפתקאה חדשה ותחושה של הגשמה.
אני מאמינה שהחיים הם לא "הדרך אל האושר".
אלא הדרך – היא האושר האמיתי.
