לפלנד – מסע של פעם בחיים – חלק ב' – Lapland 2016

פספסתם את החלק הראשון של המסע? לחצו כאן עכשיו.

בחלק הראשון של המסע (לחיצה כאן לקרוא אותו), שם שיתפתי על תחילת המסע המטורף שעשיתי בשיתוף קשרי תעופה, אחרי מלון הקרח הגדול בעולם, אחרי חווית הזוהר הצפוני, אחרי ביקור בריבניימי, נסיעה קצרה בין נופים מרהיבים והגענו לאזור הרכיבה עם כלבי ההאסקי סיביריים

האסקי סיביריים ומזחלות השלג המדהימות

טוב.
חייבת לשתף שחווית ההאסקי סיבירי לא היתה לי פשוטה.
כשהגענו לאיזור גידול הכלבים, גיליתי המון כלבים שחיים בקור העז עם מלונות קטנות וכלובים בשלג.
הכלבים שהיו קשורים למזחלת, עשו מהומה גדולה ונבחו ללא הרף.
התחושה שלי היתה לא נוחה. הכלבים הקשורים למזחלות היו מסודרים בשורות ונבחו המון והיו מלאי מרץ, מוכנים לזנק, ואני לא הצלחתי להבין למה הם נוהגים כך? אך לאחר שביררתי – הכלבים האלה מקבלים טיפול נפלא, אוכל טוב וכדי להתחמם הם נובחים ושורפים אנרגיות בריצה, כך הם יכולים לסחוב את המזחלות אחריהם.
וחווית הרכיבה – היתה מדהימה. פתיתי שלג ליטפו את פני, הרוח שרקה באוזני והכלבים החמודים רצו לפני, כממלאים אחר משימה שקיבלו בתשוקה גדולה.

ההאסקים הגדלים בלפלנד אינם משמשים את האנשים כחיות מחמד אלא לצרכי עבודה, אך עדיין הביעו המון חום ואפתיה כשליטפתי אותם. הם היו יפים שאין לתאר, ויכולתי לבלות שם יום שלם בלשבת לחקור וללטף אותם, אם רק לא היה קפוא…

אדרנלין על אופנועי שלג

כבר חשבתי שרכבתי בחיים שלי על מלא דברים מדהימים – על אופנועים, על גלשנים, על רולרבליידס ועל כל מיני אינסטרומנטים שאיפשרו לי להחליק ולגלוש קדימה עם אדרנלין בורידים, רוח בפנים, מהירות גבוהה ולב פועם על איזה 100 קמ"ש.
ואז גיליתי את אופנועי השלג…
רכבתי במרחבים לבנים ללא אופק מוגדר, בין נהרות, בתוך שבילים של יערות ועצים לבני צמרת, נופים מרהיבים ועוצרי נשימה וזו היתה חוויה באמת יוצאת דופן. שלשלאות האופנוע (ממש בדומה לשלשלאות של טנק) התגלגלו צמודים אל הלבן שמתחתינו והרגשת ריחוף מילאה את ריאותי. מדי פעם אני נהגתי ומדי פעם ישבתי בצד שמאחורי הנהג ודאגתי לתעד את כל החוויה עם מצלמת הגו פרו שלי, שהיתה חלק חשוב במסע הזה!

שוברת את הקרח על הספינה המטורפת

אחת מהחוויות היותר עצמתיות היתה בשבילי שוברת הקרח. שוברת הקרח, שמה Sampo (סמפו) זוהי ספינה עצומה בגודלה (משקל 3,500 טונות) שבמקום לשוט על פני המים – היא שטה על פני הקרח ומרסקת אותו תחתיה עם הכובד שלה, גם אם הוא מעל מטר עומק. הספינה, שהיתה 30 שנה בשירות הצי הפיני, הפכה לספינת התיירות היחידה בעולם, אשר שטה ושוברת קרח במפרץ הבוטני לעיני תיירים שנהנים מירכתיה, מסיפונה ומחווית עצירה באמצע ה"ים", אהה, הכוונה היא יותר לה"קרח", ויכולים לרדת מהספינה ולהתהלך ללא חשש על הלבן האינסופי.
לבושה במיליון שכבות שכללו גם חליפות תרמיות, מלא גרביים, כפפות, צעיף ושני כובעי גרב (חוץ מהחליפה הכבדה שמעל כל זה), יצאנו למסע על הספינה העצומה בגודלה, למראות הקסומים של הנוף הארקטי, ביקרנו בחדר המנועים הגדול ושטנו במינוס 15 מעלות (עם רוח זה הגיע גם ל-20 מעלות מתחת ל-0!) אבל האדרנלין וההתרגשות חיממו את הגוף והנפש מהמראות והחוויה.

בסוף שיט של בערך כשעה וחצי

עצרה לפתע הספינה והכריזו בקול: "למי מתחשק לטבול במים הקפואים"?
אם לרגע תהיתי מי יענה לזה – כולם נהרו לכיוון המדרגות שירדו אל "פני הקרח" (במקביל ל-פני המים, בים רגיל) והחלו לטייל על הקרח הלבן, כאשר חלק מהאנשים (וכמובן שאני בינהם!!) לבש את חליפת ה"טלטאביז" וירד אל תוך המים.

מוקפת בגושי קרח קפואים, ישבתי שם בתוך גומחה או בור גדול כזה שנפער בקרח וממנו יצאו המים הקפואים, עטופה בחליפה מסורבלת ומגוחכת למראה, שתמנע ממני לקפוא על המקום. לצוף על פני המים מוקפת בשברי קרח, בשמיכת שלג לבנה אינסופית למרגלות ספינה מטורפת היא כנראה סוג של משהו שאולי היה עולה לי בחלומות, אבל במציאות, לא הייתי מאמינה על עצמי, כמישהי שגם בשמש קר לה!
אבל נהניתי ברמות כל כך גבוהות, שנדמה היה לי לרגע שגם החיוך שלי קפא.

סיכום מסע ללפלנד הקרה

טוב, אני יכולה לכתוב עוד מלא מאמרים על המסע הזה…יש לי באמת אינסוף תמונות וסרטונים, אבל אני אשאיר לכם את ההזדמנות לנסוע ולחוות את המקום הקסום הזה בעצמכם.

ממליצה על המסע הזה בחום רב!
שלכם,
אני
למעבר לחלק הראשון של המסע – לחיצה כאן