קמטים

שישי לבד זה תמיד מורכב.

אבל הבוקר, אחרי שהתחשק לי ולצלילי המוזיקה סיידתי את המדפים והמשקופים בבית בלבן, שפריצים של צבע לבן מכסים את כולי (לא מצליחה להיפטר מהם גם אחרי שקרצפתי שעה את העור!!), אחרי שהתעמקתי בדמותי במראה ובקמטי הצחוק והבכי החדשים שמצאו להם מקום בזווית החיוך שלי, עיניים עייפות וחוסר תאבון,
כתבתי קצת, קמתי מהכסא וניקיתי את הבית, נמרחתי קצת על הספה, קראתי קצת, שרתי קצת עם המוזיקה, שתקתי קצת, חשבתי הרבה,
צהריים עם חברה, הליכה על החוף לשקיעה עם מוזיקה באזניים, ושוב חזרה בבית,
ועכשיו, כותבת את הסטטוס הזה,

נזכרת

להגיד תודה על כל מה שיש לי,
זוכרת להתמקד בטוב שיש לי, זוכרת להגיד שבת שלום, גם לאור נרות השבת שהדלקתי וגם בטלפון לאנשים שאני אוהבת,
וזוכרת שגם עם קמטים חדשים ותובנות חדשות בעקבות אירועי השבוע האחרון,
באמת שהחיים קצרים, יפים ומלאים ובלי הלמטה, לא היינו יודעים כמה כיף לנו הלמעלה.
לחיי הקמטים!
שבת שלום לכולם