.jpg)
שבט המאיה
בבית המקומיים שאליו נכנסנו, הרגשתי קצת כמו עליזה בארץ הפלאות.
מעבר לחלקים האחרים של מסע:
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי
הכל קטן, כולל התקרה הנמוכה, שתי מיטות קטנות, פינת אוכל מזערית ובמרכז החדר – ישבה אשה אורגת בדים מסורתיים. אריגה הינה עבודה מקודשת של נשים בנות שבט המאיה והן כבר מגיל צעיר לוקחות חלק בכבודות הבית, בינהם האריגה.
שלל צבעים מסודרים ריבועים ריבועים וסמלים ואלמנטים אינדיאנים שונים פזורים על הבדים לאורכם ולרוחבם.
כל אריג הוא סיפור חיים שלם של מישהי.
אינדאנית, שישבה ועבדה יום אחר יום, הוסיפה קוביות של צבעים ומילאה חיים שלמים בתוכן רכע לפני שיצאה בנסיון למכור לי את החולצה.
שבט מאיה זהו כינוי למספר קבוצות אטניות בעלות קירבה ראשונית ולשונית. את רוב ההסטוריה של אנשי המאיה לא יודעים כי לא נשאר חומר כתוב או מסביר עליהם, מה שמעורר תמיד הרבה אגדות, סיפורים שונים ומשאיר את השבט המיוחד הזה למסתורי. לא סתם הם זכו לשם – "עם החידה"
המדריכה שלנו, סיגל גבע שליוותה את המסע וסיפרה בצורה מעניינת מאד על כל אבן ותרבות בהם נתקלנו בדרך, סיפרה לנו על היסטורית השבט הלא פשוטה ועל תרבותה המעניינת.
טקס פולחן השמאנים
במהלך המסע עברנו טקס פולחן שמאני מרתק. זה היה מחזה מרהיב, צבעוני ומרגש כל כך, שכולנו עמדנו פעורי פה ובהאזנה מלאה למראה המקומית שהבעירה אש, שרפה עלי ארז,
כל אנשי תרבות המאיה נוהרים אל מרפאים שמאנים כשגרת יומיום לריפוי מחלות וממזל רע.
השמאנית המרתקת בירכה את ישראל בקולי קולות, תוך שהיא שורפת נרות צבעוניים, עלים וסוכר, כל זאת כדי להבריח את הרוחות הרעות. היא התיזה נוזל אלכוהולי בשם צ'יצ'ה ו
השאמנית בירכה את כולן אחת אחרי השניה, ירקה עלינו מהנוזל שלה והרעיפה עליו ברכות מכל עבר
אירוח בבית מקומיים בעיירת טוטוניקפאן (Totonicapan)
אחת החוויות הנפלאות במסע היה אירוח בביתם של המקומיים עיירה קטנה ורגועה, שנמצאת בתוך יער על אחד מרכסי ההרים של גואטמלה. הדרך אל העיר מדהימה, בתוך יערות מהממים עם עצים גבוהים שנדמה שעוד מעט יגעו בשמיים.
לעיירה הקטנה אין הרבה תיירות והעוני ניכר מכל פינה.
יחד עם עוד שלוש בנות, התארחנו בביתה של הרמנאס (זהו שמה) ושתי אחיותיה, נשים מבוגרות, קטנטנות קומה ומסבירות פנים שדאגו לנו ללינה נעימה, ארוחת ערב ובוקר והרבה סיפורים בספרדית, שלמזלינו אחת מאיתנו דברה ספרדית.
הכל מיאטורי. פיצפון. כמו ציור של בית הקטקטים. חדר אמבטיה קטן, מטבח קטנטן אבל הלב שלהן גדול מאד 🙂 חוויה בלתי נשכחת. לחוות חיים אחרים לרגע ולקלוט שכן, יש עדיין תמימות בעולם הזה.
כנסיית הססגונית והיפיפיה Central American baroque היתה מראה מרהיב, של כנסייה ססגונית ומטריפה, שם ביקרנו גם בדרכינו ליעד הבא.
מעבר לחלקים האחרים של מסע:
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי
מי שפספס את החלק הראשון של המסע, לא לפספס – לחצו כאן
שלכם,
טל
מעבר לחלקים האחרים של מסע:
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי
