.jpg)
לחצו כאן לחלקים האחרים של הכתבה:
חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק אחרון |
שאיפה ראשונה
נפגשנו בשדה. אני הכרתי רק שני אנשים מהחבורה שהתאספה לה שם (12 אנשים) ואחרי שעה טיסה הגענו לירדן.
בירדן, לא מפתיע, נשים רבות עטויות רעלות בכל הצבעים והיותר קיצוניים עטופים בערלות שחורות שלא משאירות זכר לפניהן או ידיהן. מסוג הדברים שראיתי לפני כן רק בסרטים.
אחרי שעה בירדן, עלינו על טיסה לקולומבו שבסרילנקה. כבר מהמראות של המים הירקרקים בטיסה אפשר היה להתחיל לחוש את החופש בקצות האצבעות.
לא ממש ידעתי למה לצפות.
את כל הטיולים והנסיעות שלי בעולם לפני כן עשיתי לבד, מעולם לא בקבוצה או בספארי. ופתאם – היה מי שדאג, ארגן, הוביל והנחה אותי ואת שאר הקבוצה ומצאתי את עצמי ללא שום דאגות לא נחוצות במהלך המסע.
מירדן לקחנו טיסה בת שעתיים למאלה, בירת המאלדיביים.
ברגע שיצאנו מהטרמינל, קיבלנו מכת לחות לפנים, בתוספת ריחות המזרח וטיפוסים מקומיים מיוחדים.
בחור מקומי, דקו, שחום עור ומתולתל שיער לקח אותנו אל מעבורת, שלקחה אותנו לספינה שלנו – Sting Ray. צוות מקסים, שליווה אותנו במהלך כל המסע חיכה לנו על הספינה בה התגוררנו במשך שבוע ימים ודאג לנו במשך כל המסע
אחרי שהתמקמנו בחדרים, התכנסנו לתדריך ראשון בהתרגשות גדולה.
מיף, אחד משלושת המדריכים המקומיים שלנו, הסביר לנו על הספינה שלנו, על לו"ז הצלילות, סוגי הריף שסביבנו, על זמני הארוחות ועל תנאי הצלילה באזור.
אחד מאנשי הצוות של הספינה הגיש לנו כוס מיץ תפוזים עם דובדבן וקש, כיאה לפתיחה מרעננת של חופשה מדהימה.
יצאנו לדרך.
מתעוררים עם הזריחה
צללנו שלוש פעמים ביום, כל פעם באתרי צלילה שונים , חוץ מיום הצלילה האחרון, שבו צללנו 4 פעמים – פעם אחת בחשכת הלילה מטריפת החושים (אפרט על כך בהמשך).
בבקרים עשו לנו השכמה ב- 6:00. לאורה של השמש מתעוררת לצידנו, התאספנו לאט לאט לתדריך הבוקר ב"סלון" הראשי של הספינה.
לאחר התדריך, אותו העביר בדר"כ אחד המקומיים בצוות (בו הוסבר לנו מה צפוי לנו מתחת למים), עלינו על ה"דוני" שלנו (מעבורת ציוד), התלבשנו בבגדי הצלילה והתאבזרנו בבלון האויר והמסיכה, מוכנים לקפיצה למים מדהימים של 30 מעלות.
נשימות עמוקות
צלילה לתוך עולם השקט של מתחת למים היא אחת התחושות שיותר קשה לתאר במילים. הכחול האינסופי, ששוב ושוב מוכיח כמה אנחנו קטנים לעומת הטבע המדהים שסביבנו, בלע אותי לתוך מעמקיו. תחושה של לבד למול איתני הטבע.
בחלק מהצלילות נתתי לזרם לסחוף אותי עמו בליווי שאר הדגיגים והצוללנים אשר סביבי, ולעתים צריך היה לשחות כנגד הזרם, כדי להגיע ליעד של ריף מרהיב או אזור של בע"ח מסוימים שחיו שם. מתחתי את גופי לתנוחת סופרמן ובעזרת הסנפירים, ניתבתי את דרכי, ונהגתי ממש כמו שאני נוהגת לפעול בחיי היומיום שלי – לשחות נגד הזרם.
בכל צלילה, ככל שצללנו עמוק יותר, תוך כדי תנועת הסנפירים באיטיות, לאט לאט נגלתה לעיני הקרקעית ושלל דגים ויצורים תת ימיים בכל מיני צבעים הופיעו סביבי מכל עבר.
שדה הראייה היה מצומצם בשל המסכה על הפנים, ומדי פעם נעלמה לי מילקי, שותפתי לצלילה והיה נדמה לי שנותרתי לבד בתוך החלל הכחול.. תחושת ריחוף מרגיעה וניקיון מוחלט לנפש. הכל נע באיטיות. כאילו הייתי בסרט "סלואו מושן".
בכל צלילה הקרקעית היתה שונה.
ברוב הצלילות היא היתה עמוסה באלמוגים צבעוניים כאילו מישהו לקח מכחול, טבל בפלטת צבעים והתיז את הצבעים שעל המברשת לכל עבר.
בחלק מהצלילות היו בסביבה פחות אלמוגים ושוניות, אך יותר חיות תת ימיות גדולות, כמו כרישים, מנטות, צבי ים וחיות נוספות (אפרט על כולן בהמשך).
כבר ביום השני נתקלנו בצבי ים גדולים ובכרישי White Tip (כרישים עם כתם לבן על סנפיריהם) שסבבו סביבנו באדישות לקיומינו.
שוניות וקורלים חלקים מרהיבי מראה נראים כאילו הוזמנו לשם מראש ועוצבו ע"י מיטב הפסלים.
אינסוף הצדפות, קונכיות וחלקיקי ריף שהיו פזורות לנגד עיני מנעו ממני מלהתקדם ומדי פעם מצאתי עצמי מרותקת לצידי הריף, בוהה בשקיקה דקות ארוכות בכמה מיצורי המים הדבוקים לסלעים.
והחיים מתחת לפני המים – מטורפים!!
לחץ כאן לחלק הבא – בעלי החיים מתחת למים – המשך המסע במלדיביים
