המתופף שהחל לשיר

מאז שאני ילדה קטנה, אני אוהבת לשמוע רוק ישראלי. הייתי הולכת לכל ההופעות, קונה את כל הדיסקים של זמרי ולהקות הרוק בארץ, קוראת את כל הכתבות שיש ומתרגשת מכל שיר ברדיו בליווי קפיצות במקום, נגינה על גיטרה דמיונית והעפה של השיער שלי קדימה ואחורה בקצב השיר 🙂

בשנים האחרונות, היתה לי תחושה שכוכבי הרוק, שעל שיריהם גדלתי והתפתחתי, ניסו להמציא את עצמם מחדש בכל מיני דרכים.

רק להקה אחת – נשארה עם קלאסיקות שלעולם לא יחלפו מהעולם או מהנשמה.
היא גם אחת הלהקות האהובות עלי (איך לא?) – משינה. מהלהקות האלה שכמעט כ-ו-ל-ם מתחברים אליה , משננים את שיריה ומשמיעים אותה ברדיו לפחות שלוש פעמים במהלך היום.

לאחרונה התמזל מזלי לעבוד לצידו של איגי, אחד האנשים המוכשרים בתעשיית המוזיקה בישראל, שאם פעם היה המתופף של משינה, הרי שהיום הוא יוצא באלבום חדש ומדהים משלו, עם להקת הצללים. לפני 20 שנה הוא הוציא את אלבומו הראשון "משהו ממך" ומאז – דממה. היום, לשמחת כל מעריצי משינה בכלל ואיגי בפרט – הוא יוצא עם שירו החדש "מחשבה".

איגי בחור מקסים, קצת ביישן אך עם זאת ממש לא, מחייך ללא הרף וכיף מאד לעבוד איתו ועם שאר החבר"ה הטובים – ברק פרידור וצחי אלוש שהפיק לו את הדיסק.

בראיון מיוחד, חשף לי איגי את התהליך שהוא עובר בתקופה זו בה הוא הופך להיות, אחרי 20 שנה, מישיבה מאחורי התופים לעמידה בקדמת הבמה מאחורי המקרופון.

אני:
"איגי, לפני הכל – תאמר לי כמה מילים על השיר החדש שיצא לאור לפני כמה ימים."

דיין:
"הייתי מבקש רק לספר לקוראי שורות אלה שהשיר הראשון שיוצא בשעה טובה מהפרוייקט נקרא "מחשבה", הוא מדבר בגדול על החלומות של כולנו,
ועל מה שיקרה אם הם לא יתגשמו. חשבתי שזה מגניב להוציא דווקא את השיר הזה ראשון כי ישנה מין שאלה בראשם של חלק מהאנשים: "הוא רוצה להיות זמר וכו", האם זה ילך לו? כמה זה אמיתי?" אז השיר הזה הוא בין היתר גם התשובה שלי לכל השואלים אותי שאלה זו. יותר מהכל- זהו שיר על כמעט כל אחד…"

אני:
"ועכשיו, שהבנו מאיפה מה עומד מאחורי השיר המעולה הזה, מה שלומך בימים אלה?"  🙂
דיין:
"תודה טל, שלומי מצויין, אני חווה דברים מאד חזקים ומרגשים בתקופה הזו."
אני:
"אז ספר לי קצת על הפרויקט שאתה עובד עליו עכשיו"
דיין:
"הפרויקט עליו אני עובד נקרא "איגי דיין והצללים". זהו למעשה הרכב מוזיקלי שמנגן יחד. את השירים אני כתבתי והלחנתי, ואני גם הזמר. כנגן אני משתתף בגיטרה אקוסטית איפה שצריך אותה, ובאולפן ניגנתי גם די הרבה חשמליות. את כל השאר עשו ועושים שאר החברים. האלבום, שנקרא "פשוט מסובך", מכיל 12 שירים והקלטתו כבר הסתיימה. בהופעה, הצללים מסתדרים רוב הזמן נהדר גם בלי שאצטרך לנגן.
סיפור ההיכרות שלי עם החבורה והיחסים שיצרנו הוא שיחה בפני עצמה, משהו שלקוח מדפים של סיפורי אגדות."

אני:
"האם משינה עדיין מופיעים?"
דיין:
"מאז שחזרה משינה לנגן יחד, ב 2002, אנחנו כל הזמן מופיעים, ואחת לפרק זמן מקליטים חומר חדש. ההופעות הן אחד מהדברים שמשינה יודעת לעשות ממש טוב לטעמי, וזה מטורף לגלות לאיזה עומק חילחלה המוסיקה שלנו בתרבות של המדינה שלנו. מעיף את השכל כל פעם מחדש."
אני:
"איך ההרגשה לצאת לדרך עצמאית אחרי כל כך הרבה שנים שהנהלת כחלק מקבוצה?"
דיין:
"ובכן, השאלה הזו לא ממש מדוייקת. נכון שעד לא מזמן עשיתי את המוזיקה של עצמי כמעט תמיד לבד.

התפנית בסיפור מבחינתי היא שביום אחד, כמעט ברגע אחד, נכנסו לתוך חיי אנשים שרגע קודם לא היו שם, כמות גדולה יותר של בני אדם ממה שהורגלתי אליו אי פעם, אנשים שעובדים, חיים, ומתרגשים את המוסיקה שאנחנו יוצרים יחד, שהיא לא במקרה הדבר שהייתי שקוע בו חלק גדול מחיי- השירים שאני כותב.

הסיפור של האלבום הזה מבחינתי הוא הסיפור האנושי. האנשים שעשו אותו והאנרגיה שהם יצקו לתוכו. החיוביות והמחויבות, הכישרון והאהבה, הם שמרגשים ועושים את הדבר כל כך רחב. ובזה אגב, זה מאד דומה למה שקורה במשינה.
לגבי היציאה לדרך עצמאית- אני מרגיש מאד מוכן לזה, אני מרגיש טוב ונכון בתוך זה, ומאד מצפה למה שהולך לבוא."

אני:
"ספר לי קצת על המוזיקה שאתה עושה עכשיו"

דיין:

"טוב, לתאר מוזיקה במילים זה לא מהדברים שקל או כדאי להתיימר לעשות, אך אנסה להגיד משהו.
מאחר והחבורה שמנגנת איתי צעירה ממני במספר שנים טובות, המוסיקה למעשה מכסה טווח של טעמים הנפרש בין שני עשורים ולהפתעתי גם יותר.
גילינו מהר מאד שהדבר שאנחנו יוצרים מלהיב מאד גם אותי וגם אותם (הצללים).
הם הרגישו שהדבר שנוצר לא היה יכול להתהוות בלעדי- כאדם, ככותב, כזמר, כמוסיקאי "בוגר"לתחושתם.
ואני הרגשתי שהדבר שנוצר לא היה יכול להתהוות בלעדיהם- כאנשים (מדהימים), כיוצרים המחויבים לחומר הכתוב מחד ולחזון הסופי מנגד, כנגנים, כמוסיקאים, וכחברים.
לילות ארוכים וקסומים ללא שינה, שעות וימים של עבודה, משיכה לא מתעייפת לעבר היעד- וכל זה נקרא אצלנו "כיף".
מבחינה סגנונית, זה עדיין רוק ישראלי, לרגעים נוגע בפולק, נוגע גם בגראנג", מתכתב גם עם דברים שאני מן הסתם לא מכיר והם מאד אוהבים.
כל העסק יחד לא ממש דומה לשום דבר שאני מכיר שנעשה כאן, אם כי עשוי להזכיר הרבה דברים טובים ואהובים."

אני:
"איפה אני יכולה להתעדכן על הופעות ואירועים שלך?"
דיין:
"את מוזמנת להצטרף לדף הפייסבוק, שם נדאג לעדכן ולחלוק את חוויותינו ואת המוזיקה שלנו וגם לשמוע את דעתך ודעתם של המאזינים האחרים 🙂
https://www.facebook.com/IggyDayanAndTheShadows

טוב, עם כשרון כזה, אני דואגת להשאר מעודכנת.
ואתם?

שלכם באהבה,

טל.