החלק הטורקי שבי…Istanbul Webit Congress 2013

הוזמנתי החודש לכנס מרתק בתחום השיווק הדיגיטלי ועולם הטכנולוגיה בלב איסטנבול, שנקרא Webit Congress 2013.

בכנס צפו יותר מ-160,000 איש אונליין, השתתפו מעל 8,200 איש שהגיעו מ-103 ארצות והרצו כ-300 דוברים אשר שיתפו על חידושים במערכות שיווקיות חדשות, טכנולוגיה דיגיטלית שהם פיתחו ומה עתיד להגיע לעולם שלנו.

בין הדוברים היו נציגי – Yandex, IBM,(מיקרוסופט) Microsoft,  (גוגל) Google,(פייסבוק) Facebook,(ספוטיפי)  Spotify, SoundCloud, Yahoo, Lenovo, Acer Nokia, Skype,Twitter, BBC,(יוניליבר) Unilever, Lakestar, TechCrunch, Pentagram, OMD, comScore, Gemius, PayPal, Blackberry,(אינטל)  Intel Crimton, Vivaki, Joulie, Mediabrands, Wall Street Journal ועוד מאות אחרים.

בין המשתתפים היו משקיעים, יזמים וחברות הזנק מכל רחבי העולם שהתחברו במהלך יומיים ושיתפו ברעיונות, חדשות ופיתוחים שונים ומעניינים.

איסטנבול והצד הטורקי שבי

תמיד הדהים אותי שיש בי חלק טורקי. כאילו, בתוך בליל הארצות שהן מקורותי, כמו פולין, רוסיה, הונגריה וארה"ב, יש בי חלק טורקי (ישר מזהים לפי השפם! לא? ). אבא של אבא שלי נולד וגדל באיזמיר, לפני שהכיר את סבתי וביחד הקימו משפחה לתפארת במדינת ישראל.

איסטנבול התפתחה מאד מאז שביקרתי בה פעם אחרונה (2006).
בימים ההם, הייתי ילדה שהגיע לביקור בעקבות בחור אמריקאי שהתגורר שם, והזכרונות שיש לי הם רק מכל מיני ברים מקומיים ומהבזאר הגדול. הרחובות הצבעוניים מילאו את אפי בריח של תבלינים ואת נפשי בחוויות.

בביקור הזה, הגעתי אחרת.
אבל הריחות, הצבעים והמראות לא השתנו.

חוץ מה Webit Congress,  ביקרתי באיה סופיה ( Ayasofya Meydanı, Sultanahmet Fati), שזו היא כנסיה יוונית אורתודוקסית, אחת מהמפורסמות בעולם. מקום מרהיב בעצמתו, הנישא לגובה 55 מ' ובולט בשלל הצבעים שלו ובגנים והצמחיה העשירה שמסביבו. אחרי התפרקות האימפריה, היא הפכה למסגד וכיום היא משמשת כמוזיאון, אחד היפים שראיתי.

התחושה באויר היתה לי נינוחה, אבל עדיין – לא שיתפתי את העובדה שהיותי ישראלית.
תחושות מעורבות מוכרות כאן היטב, כי ישראל, בסופו של דבר, היא ממש השכנה ליד, אבל עדיין המתיחות הפוליטית מורגשת היטב.

זה לא גרע מביקורי, אבל בהחלט ישנן תחושות מעורבות כשזה מגיע לפוליטיקה.

אבל – למה לי פוליטיקה עכשיו?!

המשכתי את המסע שלי לא רחוק מאיה סופיה, שם מתנוסס לו בגאון ארמון טופקאפי המרהיב, אשר שימש כמבנה המגורים הרשמי של הסולטאנים העות'מאנים כמה מאות שנים אחורה. אנשים רבים עולים לרגל לארמון ומטיילים בו שעות, לפעמים גם יום שליש ויש שבאים רק כדי לראות שערה מזקנו של הנביא מוחמד, שנמצאת בארמון שנים רבות.
הארמון דורש כמה שעות של טיול בפנים ולכן ויתרתי על כך לטובת ביקור ב"באזר הגדול" (סדרי עדיפויות של אשה), שגם היה במרחק הליכה משם.

הליכה בסמטאות לצד הארמון, חושפות עוד פאן מרתק בעיר, בו ניתן לראות את המקומיים הנועצים מבטים ב"בעלי הממון" (יעני, התיירים), ומקווים כי עוד קורבן "יפול" ברישתם והם יוכלו להרוויח עוד לירה או שתיים.
כמות העוני הגדולה, היא שמביאה אנשים למצבים של פשיטת יד ותחינה לכסף קטן במקומות רבים בעיר.

ליבי נשבר למראה ילדה קטנה, יחפה ועייפה למראה, שישבה עם ערימת סוכריות למכירה וביקשה לירה על כל סוכריה.
מצאתי עצמי מחלקת לילדים המקומיים ערימת סוכריות שרכשתי ממנה.
לא פשוט.

הבזאר הגדול באיסטנבול

השוק המרהיב, או בשמו המקומי, הבזאר הגדול, הוא אחד השווקים היפים ביותר שהייתי בהם וכן נחשב לשוק הגדול והמקורי ביותר בעולם. השוק משתרע על פני 58 רחובות!! מבקרים בו מאות אלפי קונים מדי יום, ויש לו כמה אלפי דוכנים וחנויות עם צבעים מרהיבים, ריחות, טיפוסים, מבחר של כל כך הרבה מזכרות, מתוקים מקומיים, בדים, בגדים, ועוד ועוד.
הלכתי שם שעות רבות, הלב מתמלא בשלווה בריאה והמוח במחשבות – למי אני צריכה לזכור להביא מזכרות… מדדתי כל בגד, נגעתי בכל מזכרת ושוחחתי עם הטורקיים המקומיים, מספרת להם שאני מסרביה בכלל (עדיין, לא שוכחת את המצב הפוליטי הפחות נעים בסיפור), מצחיקה אותם ונהנית מכל רגע.

ירבאטאן – מאגר המים הגדול

אחרי שעות של סיבובים בשוק, ביקרתי באחד המקומות הקסומים שהייתי בהם באיסטנבול שנקרא "ירבאטאן".
ירבאטאן זה בעצם מאגר מים ענקי תת קרקעי, לא רחוק ממתחם איה סופיה והבאזר הגדול, שיש בו ממש אתר תיירות תת קרקעי, עם מקום לסעוד, תערוכות וקונצרטים, בגלל האקוסטיקה המיוחדת של המקום.
התחושה מתחת לקרקע קרירה למדי וחשוכה, ולרגע אפשר לדמיין כיצד לפני מאות שנים, שימש המקום למקור מים לכל תושבי הסביבה ואפשר לדמיין את הנשים באות ולוקחות מים בדליים אל בתיהן ומשפחותיהן.

עם 8 מליון תושבים, עשרות שווקים, גשרים, מסגדים, סמטאות, מוזיאונים, ארמונות ועד אתרי תרבות מרהיבים וצבעוניים, אין ספק שאיסטנבול היא חוויה אחרת מכל בחינה אפשרית.

טורקיה, חוויה שהיא באמת, קצת אחרת.

מקווה שנהניתם,

שלכם

אני.